היפהפייה הנרדמת (ורד הבר)

Sleeping Beauty (Briar Rose)

מלך ומלכה מלכו פעם במדינה רחוקה מאוד, שבה היו בימים ההם פיות.

A king and queen once ruled in a very distant land, where in those days there were fairies.

והנה, למלך ולמלכה אלה היה כסף בשפע, ובגדים יפים רבים ללבוש, ודברים טובים רבים לאכול ולשתות, וכרכרה לנסוע בה בכל יום: אך למרות שהיו נשואים שנים רבות לא היו להם ילדים, ודבר זה ציער אותם מאוד.

Now, this king and queen had plenty of money, and many beautiful clothes to wear, and many good things to eat and drink, and a carriage to ride in every day; yet although they had been married for many years they had no children, and this grieved them very much.

אך יום אחד, כשהמלכה טיילה על גדת הנהר, בקצה הגן, היא ראתה דג קטן ומסכן, שקפץ מתוך המים, ושכב מתנשף וכמעט מת על הגדה.

But one day, as the queen was walking along the riverbank, at the edge of the garden, she saw a poor little fish that had jumped out of the water, and lay gasping and almost dead on the bank.

אז ריחמה המלכה על הדג הקטן, והחזירה אותו לנהר; ולפני ששחה משם הרים את ראשו מתוך המים ואמר, 'אני יודע מהי משאלתך, והיא תתגשם, בתמורה שטוב ליבך הראית לי--בקרוב תהיה לך בת.'

Then the queen took pity on the little fish and returned it to the river; and before it swam away, it raised its head out of the water and said, 'I know what your wish is, and it shall be fulfilled, in return for the kindness you have shown me--soon you shall have a daughter.'

מה שחיזה הדג הקטן קרה במהרה; ולמלכה נולדה ילדה קטנה, כל כך יפה שהמלך לא יכול היה להפסיק להביט בה מרוב שמחה, ואמר שיערוך משתה גדול וישמח, ויראה את הילדה לכל הארץ.

What the little fish had predicted soon came to pass; and to the queen was born a little girl, so beautiful that the king could not stop looking at her for joy, and said he would hold a great feast and rejoice, and show the child to the whole land.

על כן הוא הזמין את קרובי משפחתו, והאצילים, והחברים, והשכנים.

Therefore he invited his relatives, the nobles, friends, and neighbors.

אך המלכה אמרה, 'אני רוצה להזמין גם את הפיות, כדי שיהיו טובות ונדיבות לבתנו הקטנה.'

But the queen said, 'I also want to invite the fairies, so that they may be kind and generous to our little daughter.'

והנה היו שלוש-עשרה פיות בממלכה; אך מכיוון שלמלך ולמלכה היו רק שתים-עשרה צלחות זהב עבורן לאכול מהן, הם נאלצו להשאיר את אחת הפיות מבלי להזמינה.

Now there were thirteen fairies in the kingdom; but because the king and queen had only twelve golden plates for them to eat from, they were forced to leave one of the fairies uninvited.

אז באו שתים-עשרה פיות, לכל אחת כובע אדום וגבוה על ראשה, ונעלים אדומות עם עקבים גבוהים לרגליה, ושרביט לבן וארוך בידה: ולאחר שהסתיים המשתה הן התאספו במעגל ונתנו את כל מתנותיהן הטובות ביותר לנסיכה הקטנה.

So twelve fairies came, each with a tall red hat on her head, red shoes with high heels on her feet, and a long white wand in her hand; and after the feast was over, they gathered in a circle and gave all their best gifts to the little princess.

אחת נתנה לה טוב לב, אחרת יופי, אחרת עושר, וכן הלאה עד שהיה לה כל מה שטוב בעולם.

One gave her kindness, another beauty, another wealth, and so on until she had everything that was good in the world.

בדיוק כשאחת-עשרה מהן סיימו לברך אותה, שנשמע רעש גדול בחצר, והגיעה הידיעה שהפיה השלוש-עשרה הגיעה, עם כובע שחור על ראשה, ונעלים שחורות לרגליה, ומטאטא בידה: ומיד נכנסה אל אולם האוכל.

Just as eleven of them had finished blessing her, a great noise was heard in the courtyard, and news arrived that the thirteenth fairy had come, with a black hat on her head, black shoes on her feet, and a broom in her hand; and she immediately entered the dining hall.

והנה, מכיוון שלא הוזמנה למשתה היא כעסה מאוד, ונזפה במלך ובמלכה קשות, והחלה לפעול כדי לנקום.

Now, because she had not been invited to the feast, she was very angry, scolded the king and queen harshly, and set out to take her revenge.

אז צעקה, 'בת המלך, בשנתה החמש-עשרה, תיפצע מכישור, ותפול מתה.'

Then she cried, 'In her fifteenth year, the king's daughter shall be wounded by a spindle, and fall down dead.'

אז הפיה השתים-עשרה מבין הפיות היראות, שטרם נתנה את מתנתה, צעדה לפנים, ואמרה כי הרעה חייבת להתגשם, אך היא יכולה לרכך את נזקה; על כן מתנתה הייתה, שבת המלך, כאשר הכישור יפצע אותה, לא תמות באמת, אלא רק תירדם למשך מאה שנים.

Then the twelfth fairy, who had not yet given her gift, stepped forward and said that the evil must come to pass, but she could soften its harm; therefore her gift was that the king's daughter, when the spindle should wound her, would not truly die, but only fall asleep for a hundred years.

אולם, המלך קיווה עדיין להציל את ילדתו היקרה כליל מהרעה המאיימת; על כן ציווה שכל הכישורים בממלכה יירכשו ויישרפו.

However, the king still hoped to save his dear child completely from the threatening evil; therefore he commanded that all the spindles in the kingdom be bought up and burned.

אך כל מתנותיהן של אחת-עשרה הפיות הראשונות התגשמו בינתיים; כי הנסיכה הייתה כל כך יפה, ומחונכת, וטובה, וחכמה, שכל מי שהכיר אותה אהב אותה.

But all the gifts of the first eleven fairies came true in the meantime; for the princess was so beautiful, well-mannered, kind, and wise that everyone who knew her loved her.

קרה שבדיוק ביום שבו מלאו לה חמש-עשרה שנים, המלך והמלכה לא היו בבית, והיא נשארה לבדה בארמון.

It so happened that on the very day she turned fifteen years old, the king and queen were not at home, and she was left alone in the palace.

אז היא שוטטה לה לבדה, והביטה בכל החדרים והאולמות, עד שלבסוף הגיעה למגדל ישן, שהוביל אליו גרם מדרגות צר שהסתיים בדלת קטנה.

So she wandered about by herself, looking at all the rooms and halls, until at last she came to an old tower, to which led a narrow flight of stairs ending at a little door.

בדלת היה מפתח זהב, וכשהיא סובבה אותו הדלת נפתחה בתנופה, ושם ישבה גברת זקנה וטוותה בשקוד רב.

In the door was a golden key, and when she turned it the door swung open, and there sat an old lady spinning very diligently.

'מה זאת, אמא טובה,' אמרה הנסיכה; 'מה את עושה שם?'

'What is that, good mother,' said the princess; 'what are you doing there?'

'טווה,' אמרה הגברת הזקנה, והנהנה בראשה, כשהיא מזמזמת מנגינה, בעוד הלהב מזמזם!

'Spinning,' said the old lady, nodding her head, humming a tune as the wheel hummed!

'כמה יפה הדבר הקטן הזה מסתובב!'

'How prettily that little thing turns!'

אמרה הנסיכה, ולקחה את הכישור והחלה לנסות לטוות.

said the princess, and took the spindle and began trying to spin.

אך בקושי נגעה בו, וכבר התגשמה נבואת הפיה; הכישור פצע אותה, והיא נפלה ללא רוח חיים על הרצפה.

But scarcely had she touched it before the fairy's prophecy was fulfilled; the spindle wounded her, and she fell lifeless upon the floor.

אולם, היא לא הייתה מתה, אלא רק שקעה בשינה עמוקה; והמלך והמלכה, שרק חזרו לביתם, וכל אנשי חצרם, נרדמו גם הם; והסוסים ישנו באורוות, והכלבים בחצר, היונים על גג הבית, ואפילו הזבובים ישנו על הקירות.

However, she was not dead, but had only fallen into a deep sleep; and the king and queen, who had just returned home, and all their courtiers, fell asleep too; and the horses slept in the stables, and the dogs in the yard, the pigeons on the roof of the house, and even the flies slept on the walls.

אפילו האש באח הפסיקה להבהב, ונרדמה; השיפוד המסתובב נעצר, והשיפוד שהסתובב עם אווז עליו עבור ארוחת הערב של המלך עמד מלכת; והטבח, שבדיוק באותו רגע משך את נער המטבח בשערו כדי לתת לו סטירה על משהו שעשה לא כשורה, עזב אותו, ושניהם נרדמו; המזג, שטעם בסתר מן השיכר, נרדם כשהכד אל שפתיו: וכך הכל עמד מלכת, וישן שנת ישרים.

Even the fire in the hearth stopped flickering and fell asleep; the revolving spit stopped, and the spit turning with a goose on it for the king's dinner stood still; and the cook, who at that very moment pulled the kitchen boy by his hair to give him a slap for something he had done wrong, let go of him, and both fell asleep; the butler, who was secretly tasting the ale, fell asleep with the jug to his lips: and so everything stood still, sleeping the sleep of the righteous.

גדר חיה גדולה של קוצים צמחה במהרה מסביב לארמון, ובכל שנה היא הפכה גבוהה ועבה יותר; עד שלבסוף הארמון הישן היה מוקף ומוסתר, כך שלא ניתן היה לראות אפילו את הגג או את הארובות.

A large hedge of thorns soon grew all around the palace, and every year it became taller and thicker; until at last the old palace was surrounded and hidden, so that not even the roof or the chimneys could be seen.

אך שמועה עברה בכל הארץ על ורד הבר היפהפייה הנרדמת (כי כך נקראה בת המלך): כך שמזמן לזמן, בני מלכים רבים באו, וניסו לפרוץ דרך הסבך אל הארמון.

But a rumor spread throughout the land about the sleeping beauty Briar Rose (for so was the king's daughter named): so that from time to time, many princes came and tried to break through the thicket into the palace.

דבר זה, אולם, אף אחד מהם לא יכול היה לעשות מעולם; כי הקוצים והשיחים אחזו בהם, כביכול בידיים; ושם הם נתקעו חזק, ומתו במפח נפש.

This, however, none of them could ever do; for the thorns and bushes held them, as if with hands; and there they stuck fast, and died in despair.

לאחר שנים רבות, רבות, בא בן מלך אל הארץ ההיא; ואיש זקן סיפר לו את סיפור סבך הקוצים; וכיצד ארמון יפהפה עומד מאחוריו, וכיצד נסיכה נפלאה, הנקראת ורד הבר, שוכבת בו נרדמת, עם כל אנשי חצרה.

After many, many years, a king's son came to that land; and an old man told him the story of the thicket of thorns; and how a beautiful palace stood behind it, and how a wonderful princess, called Briar Rose, lay sleeping there with all her courtiers.

הוא סיפר גם כיצד שמע מסבו שנסיכים רבים, רבים באו, וניסו לפרוץ דרך הסבך, אך כולם נתקעו בו, ומתו.

He also told how he had heard from his grandfather that many, many princes had come and tried to break through the thicket, but they all got stuck in it and died.

אז אמר הנסיך הצעיר, 'כל זה לא יפחיד אותי; אני אלך ולאר אותה, את ורד הבר הזו.'

Then the young prince said, 'All this shall not scare me; I will go and see her, this Briar Rose.'

האיש הזקן ניסה למנוע בעדו, אך הוא היה נחוש ללכת.

The old man tried to prevent him, but he was determined to go.

והנה בדיוק ביום ההוא תמו מאה השנים; וכשהגיע הנסיך אל הסבך הוא לא ראה דבר מלבד שיחים פורחים ויפים, שדרכם עבר בקלות, והם נסגרו מאחוריו עבים כפי שהיו תמיד.

And lo, on that very day the hundred years came to an end; and when the prince reached the thicket, he saw nothing but beautiful flowering bushes, through which he passed with ease, and they closed behind him as thick as they had always been.

אז הוא הגיע לבסוף אל הארמון, ושם בחצר שכבו הכלבים ישנים; והסוסים עמדו באורוות; ועל הגג ישבו היונים בשינה עמוקה, כראשיהן תחת כנפיהן.

So he finally reached the palace, and there in the yard lay the dogs sleeping; and the horses stood in the stables; and on the roof sat the pigeons in deep sleep, with their heads under their wings.

וכשהוא נכנס אל הארמון, הזבובים ישנו על הקירות; השיפוד עמד מלכת; למזג היה כד השיכר על שפתיו, עומד לשתות לגימה; השפחה ישבה עם עוף בחיקה מוכנה למריטה; והטבח במטבח עדיין הרים את ידו, כאילו עמד להכות את הנער.

And as he entered the palace, the flies slept on the walls; the spit stood still; the butler had the jug of ale to his lips, about to take a sip; the maid sat with a fowl in her lap ready for plucking; and the cook in the kitchen was still raising his hand, as if about to strike the boy.

אז הוא המשיך עוד הלאה, והכל היה כל כך שקט עד שיכול היה לשמוע כל נשימה שנשם; עד שלבסוף הגיע אל המגדל הישן, ופתח את דלת החדר הקטן שבו הייתה ורד הבר; ושם היא שכבה, בשינה עמוקה על ספה ליד החלון.

Then he went further on, and everything was so quiet that he could hear every breath he drew; until at last he reached the old tower, and opened the door of the little room where Briar Rose was; and there she lay, in deep sleep upon a couch by the window.

היא נראתה כל כך יפה שהוא לא יכול היה להסיר את עיניו ממנה, אז הוא התכופף ונתן לה נשיקה.

She looked so beautiful that he could not take his eyes off her, so he bent down and gave her a kiss.

אך ברגע שנישק אותה היא פקחה את עיניה והתעוררה, וחיככה אליו; והם יצאו יחד; ובקרוב התעוררו גם המלך והמלכה, וכל אנשי החצר, והביטו זה בזה בתפליאה גדולה.

But the moment he kissed her, she opened her eyes and awoke, and smiled at him; and they went out together; and soon the king and queen awoke too, and all the courtiers, and looked at each other in great astonishment.

והסוסים ניערו את עצמם, והכלבים קפצו ונבחו; היונים הוציאו את ראשיהן מתחת לכנפיהן, הביטו מסביב ועפו אל השדות; הזבובים על הקירות זימזמו שוב; האש במטבח הבהבה; השיפוד המסתובב סבב, והשיפוד סבב, עם האווז עבור ארוחת הערב של המלך עליו; המזג סיים את לגימת השיכר שלו; השפחה המשיכה למרוט את העוף; והטבח נתן לנער את הסטירה על אוזנו.

And the horses shook themselves, and the dogs jumped and barked; the pigeons pulled their heads from under their wings, looked around, and flew off into the fields; the flies on the walls buzzed again; the fire in the kitchen flickered; the revolving spit turned, and the spit turned, with the goose for the king's dinner upon it; the butler finished his sip of ale; the maid continued plucking the fowl; and the cook gave the boy the slap on his ear.

ואז הנסיך וורד הבר נישאו, ומשתה החתונה נערך; והם חייו באושר יחד כל ימי חייהם.

And then the prince and Briar Rose were married, and the wedding feast was held; and they lived happily together for all the days of their lives.